חיפשתי את אמפתיה
הפלגתי באוניה לאי שלה,
סובבתי בג'ונגל של רגשות
והיא לא הייתה
איפה האמפתיה?
הפוסט נכתב ב:9 בדצמבר, 2011 ע"י: שירה ריינרמצבי צבירה
הפוסט נכתב ב:9 בדצמבר, 2011 ע"י: מ. ירושלמיתעד היום ידעתי שישנם בבריאה שלושה מצבי צבירה, גז, נוזל ומוצק >>> ידוע ידעתי כי בקור הופך כל אחד לקודם לו בדרגה ובחום מתפשט והופך לבא אחריו >>> (להמשך הקריאה לחצו על הכותרת)
"מנעי קולך מבכי" • סיפור מטלטל לכבוד י"א חשוון
הפוסט נכתב ב:7 בנובמבר, 2011 ע"י: תקוה סוברהפיאט החבוטה גלשה במשק גלגלים צורם אל החניה המקורה של הפסגה 7. ממרומי הקומה השלישית נשמע קולו של השעון המעורר המְנָדְנֶק, פכפוך מי ברז ולחישה שקטה של 3 וחצי לפנות בוקר "אני מגיע" • ברכב פנימה, התנגנו נעימות שקטות , "ניגוני קרבת אלוקָ" כמו שנהג יוסף לכנות אותם, התנועה בכביש הייתה דלילה והוא הרשה לעצמו להאיץ תוך שימת לב
אמרו שתהיה בצורת
הפוסט נכתב ב:6 בנובמבר, 2011 ע"י: תקוה סוברהילדים במעבר חציה נהנים לשכשך סנדלים ישנות בשלולית הטריה שנקוותה • ילדות עם קוקיות מזכירות בקול: "מאאאשיב הרוח ומוווווריד הגשם" • אחת מהן זורקת לך וופל אל המזרן ואומרת: "שבת שלום אדון איש טוב" • סיפור נפלא על ימים רטובים – מגשם, ומדמעות
שירת הנשמות
הפוסט נכתב ב:31 באוקטובר, 2011 ע"י: שירה ריינראור לבן בוהק ומאיר
שבילים מתפצלים נלכדים
ריח פריחת שושנה בין חוחים
קול ציוץ ציפור שיר
(לחצו על הכותרת כדי להמשיך לקרוא)
חגיגי: ביקורת עיתוני חג הסוכות תשע"ב
הפוסט נכתב ב:25 באוקטובר, 2011 ע"י: הגניזהמספר ימים לאחר החג, והנה אנחנו כאן, כמידי מוצאי-חג (או כמה ימים לאחריו), באים לנתח באזמל דק מאוד את החבילה המאיימת הקרויה "עיתוני החג". אלפי עמודים לה, על שלל עיתוניה / מגזיניה / בטאוניה / עיתוני נשיה וילדיה, ומישהו צריך לעשות את העבודה השחורה: לומר מי כשל, מי לא כשל, מי הצליח, מי לא הצליח, מי חזר על עצמו ומי לא, מי בקצו ומי לא בקצו, ומה לעשות שזה אנחנו.
גלעד, אל תפחד
הפוסט נכתב ב:22 באוקטובר, 2011 ע"י: תקוה סוברוכאילו
לא חלפו חמישה אביבים
וכאילו
עבורך גם חרפים וסתווים
היו שווים
גם כי אלך… (שיר זיכרון)
הפוסט נכתב ב:26 בספטמבר, 2011 ע"י: שירה ריינרהנר מרצד מאיר את החושך
היא מרחפת, נוגעת לא נוגעת
על אדמת קברך
עליה דרכת.
טלי ברחה מכל הרעש, מכולם – התפללה ובכתה
הפוסט נכתב ב:26 בספטמבר, 2011 ע"י: הגניזהעל שובר גלים אל מול הים
ברחת מכל הרעש, מכולם
עומדת לבד, ורסיסי גלים מחפים על הדמעות שברחו לך
על המחשבות המתבדרות, עם שערך ברוח
בחוף שלה
הפוסט נכתב ב:12 בספטמבר, 2011 ע"י: שירה ריינריש ים ללא חוף, אך אין חוף ללא ים.
יש גלים שוצפים, מלוחים,
אך אין גלים מתוקים נעימים.